כל החיים אני מחכה למשהו- שיגמרו הלימודים,
שאהיה בצבא, שאסע לחו"ל,
שסוף סוף נתחתן , שהאורחים כבר ילכו !
שיגיע הילד הראשון,השני…
שהם ילכו כבר לגן, לכיתה א' , לצבא, שיגמרו כבר את הצבא…שיחזרו מחו"ל שיתחתנו…נו מתי כבר יגיע הנכד הראשון ?? הנכדה?

ובכל הזמן הזה יש בי משהו שאני כל הזמן עושה בו שימוש
ללא תמורה, ללא התייחסות אמיתית, נכון שיש בראש כל הזמן את המחשבה הזו-
שצריך להשקיע בגוף -לאכול נכון, להתאמן, לנוח, להוריד/להעלות במשקל
אבל מי באמת יודע מה הדבר שהכי נכון לעשות למען הגוף שלי ??
ויש את התקופות האלו שהזמן בורח בין האצבעות והגוף שלי נשכח.

ואז יש את השיר הזה , השיר המיוחד שכתב עידן רייכל וריטה מבצעת אותו כך שבכל פעם כל גופי מבין בדיוק על מה היא שרה

***

***

אז השיר כנראה לא באמת נכתב עבורי -עבור מורה לפלדנקרייז כמוני

שפוגשת אנשים שהשרירים שלהם קפוצים
ומלמדת אותם – "הידיים הקפוצות יתארכו"

שפוגשת אנשים שנפלו ומשהו נשבר- רגל, יד, אגן

ומלמדת אותם איך לגרום לכך ש- "הלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל "
שפוגשת אנשים שכואב להם והם כבר לא יודעים מי יכול לעזור ואיך

או אנשים שרוצים כל כך לשפר את ההישגים שלהם ועשו כבר הכל – ועדיין מוצאים את עצמם תקועים

והם מגיעים אלי – עייפים , מבולבלים, לפעמים מיואשים- כי כבר ניסו הכל

ואז מגיעים ורוצים תרופת פלא, כדור קסמים שיפתור הכל ואין כזה – אבל יש תהליך
תהליך כזה של למידה, שכל פעם עוד משהו מתבהר, ועוד דבר נהיה קל יותר ופשוט יותר
וככל שחוזרים על התנועות, וככל שמתוודעים לתנועות חדשות
"בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו"

ורק אני יודעת בלי יכולת להבטיח איך זה יקרה ומתי
שבסופו של דבר
"זה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו"

אבל אני גם יודעת שזה לא קורה סתם
אם ברצונך שמשהו ישתנה בך- חובה עליך – לעשות !
ואצלי העשיה היא מינימלית, עדינה, מהולה במחשבה, מנועה מכאב
כזו שמביאה את הגוף
"להיות שלם עם עצמו."

ובסופו של תהליך זה קורה
"לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה"

ותודה לעידן רייכל ולריטה